המרכז לחוק טורו בניו יורק. צילום: Wiki Commons.
ישנם בתי כנסת, רחובות, בית חולים ומערכת אוניברסיטאית יהודית גדולה על שם יהודה טורו. שמו קשור לרמת הצדקה הגבוהה ביותר עבור מוסדות יהודיים וחילוניים כאחד. אבל מעטים אנשים מכירים את סיפור חייו המדהים.
יהודה טורו נולדה בניופורט, רוד איילנד, ב- 16 ביוני 1775, לחזאן אייזק טורו וריינה הייס.
אביו, חאזאן אייזק טורו, נולד באמסטרדם בשנת 1738. הוא היגר לעולם החדש בשנת 1758 בגיל 20. בשנת 1760 מונה צ'זאן טורו למנהיג הרוחני של ישראל ישראל בניופורט, אחד מהקהילות הספרדיות הפורטוגיות הראשונות במושבות האמריקניות.
בהנהגתו של צ'זאן טורו, ישראל ישראל הקים בניין בית כנסת חדש, שהוא כיום בית הכנסת העתיק ביותר בִּניָן בארצות הברית עם שירותים יומיים. (זה השני הוותיק ביותר בית כנסת לאחר הקהילה שירית ישראל, בית הכנסת הספרדי והפורטוגזית, בעיר ניו יורק.) צ'זאן טורו היה חבר קרוב של אקדמיה קולוניאלית מובילה ונשיא עתיד של מכללת ייל, עזרא סטיילס.
זמן קצר לאחר פרוץ המהפכה האמריקאית, ניופורט נלקח על ידי הבריטים, והתומכים היהודים של המהפכה ברחו. בית הכנסת נסגר, וצ'זאן טורו רץ עם משפחתו לקינגסטון, ג'מייקה. לאחר מכן הוא נפטר שם ב- 8 בדצמבר 1783. לאחר מכן, אמה של יהודה חזרה לארצות הברית עם ילדיה, בברכה על ידי אחיה, מוזס מייקל הייס, שעזר למצוא את הבנק הראשון של בוסטון. היא נפטרה בשנת 1787, והייס הפך לאפוטרופוס של ילדי טורו. הוא גידל אותם ובהמשך אימן אותם בעסקיו.
בגיל 22, יהודה טורו פיקחה בהצלחה על מכירת משלוח יקר לים התיכון, ומעידה על חריפותו הכספית והעסקית המוקדמת.
מתחיל מחדש בניו אורלינס
בשנת 1801 עזב טורו לניו אורלינס, הממוקם בשטח הצרפתי של לואיזיאנה, שהייתה אז עיירה קטנה המונה כ -10,000 תושבים וביתה רק קומץ יהודים. כמה השערה שהוא עבר מכיוון שהוא ביקש מדודו לקבל אישור להתחתן עם בתו, קתרין הייס, אך דודו לא הסכים. טורו מעולם לא התחתן, אבל המעבר שלו לניו אורלינס הביא עמה הצלחה כלכלית אדירה.
באמצעות עבודה קשה, חי פרוגלי והשקעות שמרניות, טורו הפך לאחד הגברים העשירים ביותר של ניו אורלינס. בהתייחס לדירה הקטנה בה התגורר, הוא ציין, "הצילתי הון על ידי כלכלה קפדנית, בעוד שאחרים בילו אחד כזה על ידי הוצאותיהם הליברליות."
הוא היה בטוח כי ניו אורלינס תגדל ותשקיע בנכסים שקנה במזומן, עליהם בנה בניינים ואז אסף שכר דירה. הרכישה של לואיזיאנה עודדה את צמיחת האזור, והוא המשיך לשגשג.
במלחמת 1812 הוא התנדב עם המיליציה של לואיזיאנה תחת אנדרו ג'קסון. הוא נפצע קשה במהלך קרב ניו אורלינס והושאר למות. חבר נוצרי וחייל עמית, רזין רועה, מצא אותו והציל את חייו. טורו ורועה יישארו קרובים עד סוף חייהם.
קשר קטן ליהדות
שמו של טורו ייזכר תמיד כאחד המובילים בפילנתרופיה היהודית האמריקאית. עם זאת, מה שלא ידוע הוא שעד שהיה כמעט בן 70, היה לו מעט קשר ליהדות או לקהילה היהודית. הוא ירש מסורות מהוריו, אך הקשר היה כל כך חלש עד כי הצדקה שלו הופנתה באופן גורף למטרות לא יהודיות ואפילו נוצריות.
יש רישומים של צדקה שהוא נתן עבור כנסיות, אלמשי, מרפאה למלחים הסובלים מקדחת צהובה, ולהקלה על קורבנות שריפה גדולה במובייל, אלבמה.
הוא תרם בנדיבות למטרות אמריקאיות ומימן את רכישת טחנת האבן הישנה בניופורט, כך שניתן יהיה לתת את ציון הדרך ההיסטורי לעיירה. בשנת 1840, טורו נתן 10,000 דולר להשלמת אנדרטת Bunker Hill, שהשתלמה במשך שנים. למעשה, יש שיר מרתק של האורטור הגדול של אמריקה, דניאל וובסטר, בטקסי ההקדשה בשנת 1843, והודה לטורו ועמוס לורנס על מימון האנדרטה הזו:
עמוס ויהודה – שמות מסודרים
הפטריארך והנביא לוחצים על טענותיהם השוות.
כמו קורסים נדיבים שרצים "צוואר לצוואר",
כל אחד מסייע לעבודה בכך שהוא מתן צ'ק,
נוצרים ויהודים, הם מבצעים תוכנית אחת,
אם כי באמונה שונה, כל אחד מהם בלב אדם.
אחת התרומות היהודיות המעטות של יהודה טורו משנותיו הראשונות הייתה 20,000 דולר (כמיליון דולר במטבע של ימינו) שניתנו לבית החולים היהודי בעיר ניו יורק, המכונה כיום בית חולים הר סיני.
כוח האכפתיות
בשנת 1840 הגיע גרשום קורשיד לניו אורלינס מניו יורק. האירוע התמים לכאורה הזה יביא לכך שיהודה טורו, אז בתחילת שנות ה -70 לחייו, להפוך ליהודי שומר מצוות בהמשך החיים, התרחשות נדירה מאוד באותם ימים.
גרשום קורשייד נולד בשנת 1817 בריצ'מונד, וירג'יניה למשפחה רבנית מכובדת. אביו היה הרב ישראל ביר קורשיד, ואמו, שרה אביגיל, הייתה בתו של הרב גרשום מנדס סייקסס, המנהיג הרוחני הנודע של הקהילה שירית ישראל בניו יורק במשך חמישים שנה. אביו של גרשום למד בישיבה של הרב נוסון אדלר ואולי היה המלומד הראשון של אשכנזי שהגיע לאמריקה.
גרשום הצעיר היה ידוע בתשוקתו למידה יהודית ולגורמים יהודיים. הוא היה סטודנט של הרב אייזק לסר, אחד המנהיגים היהודים הנודעים באמריקה הקולוניאלית.
קורשיד עבר לניו אורלינס כדי לעבוד בעסקי הקמעונאות של דודו. הוא נחרד מהיעדר קיום יהודי על ידי יהודים שם. בכוונה לשנות דברים, הוא הצליח לשכנע את טורו לממן בית כנסת חדש שייבנה על ערכי התורה של הוריו של טורו. טורו הסכים לרכוש בניין, ששופץ אז לבית כנסת שיכול לשבת 470 איש.
צעד אחר צעד, טורו השקיע יותר בבית הכנסת, וכתוצאה מכך השקיע יותר ביהדותו שלו. בעידודם של קורשיד ורב ליזר, טורו הסכים לשלם את משכורתו של הרבי משה נתן כדי לשמש כרב של בית. לאחר מסירותו של בית הספר בשנת 1849, טורו החל להשתתף בשירותי תפילה באופן קבוע. הוא גם בנה בית ספר ליד בית הספר בשנת 1851.
לא ייאמן, תוך מספר שנים, יהודה טורו הפכה ליהודי שומר מצוות לחלוטין. עדות לקיום שבתו נראית במכתב שכתב, ומודה לכבאים מקומיים על עזרתם האמיצה בהצלת אחד הנכסים שלו משריפה. הוא מסיים את המכתב באומרו, "יום שבת, עליו התרחשה האש, בהיותי השבת שלי, מנע ממני לשלוח את זה עד הבוקר."
קרב צוואות
כמה שנים אחר כך, בשנת 1853, טורו חלה ושאל את שני חבריו, רזין שפרד, שהציל את חייו במהלך מלחמת 1812, וגרשה קורשדט, שחיבר אותו מחדש ליהדותו, לבוא למיטתו כדי לדון בצוואתו.
הוא רצה להפיץ את מרבית נכסיו לצדקה וביקש את עזרתם בהחלטת התרומות. אפשר רק לדמיין את משיכת המלחמה הדיפלומטית שכן כל אחד מהם ניסה לדאוג בשם הגורמים שהם האמינו בהם!
לאמיתו של דבר, לאחר מותו של טורו, כורשייד כתב לרב ליזר, "אם היית יודע איך הייתי צריך לעבוד כדי להשיג את זה … היית מרחם עלי … (היו) ויכוחים, שינויים ושינויים נגדים בסכומים עבור מוסדות, עד שלבי יחלה."
בצוואה האחרונה, טורו הוריש 500,000 $ למוסדות ברחבי הארץ, ששווה עשרות מיליונים כיום. הורשותיו של טורו היו, באותה תקופה, הגדול ביותר שאי פעם הותיר אזרח אמריקני למוסדות צדקה.
נהנה אחד היה בית הכנסת של טורו של ניופורט, שנפתח מחדש ושמו שונה לכבוד יהודה טורו וגם אביו, צ'אזאן אייזק טורו. טורו תרם כספים לכל בית כנסת מסורתי קיים בארצות הברית. בתי חולים רבים, בית יתומים, מקלטים לעניים, מקלטים, ספריות ובתי ספר קיבלו כספים. (אוניברסיטת טורו, שנבנתה כמעט 200 שנה לאחר שחיו טורו, נקראה לזכרו של יהודה טורו ואביו, אייזק טורו, כאשר הם הדגימו את החזון שאוניברסיטת טורו חיפשה ליצור עם מוסדות החינוך שלהם.)
טורו מיועד 50,000 $ ליהודים עניים במה שהיא כיום ישראל, והקצה למציע משותף של Kursheedt עם סר מוזס מונטיפיורי של הורשה הזו. קורשייד נסע לאנגליה כדי להיפגש עם מונטיפיורי, והשניים נסעו לירושלים כדי לקבוע כיצד להשתמש בצורה הטובה ביותר ב"הקשתו של טורו ". בתחילה, הם תכננו להשתמש בכספים לבניית בית חולים, אך כשחזרו לישראל בשנת 1857, הם גילו שמשפחת רוטשילד כבר בנתה אחת. הם החליטו לבנות דיור לעניים בירושלים. מקבץ הבתים הפך לשכונה היהודית הראשונה מחוץ לחומות העיר העתיקות, המכונה מישנו -שיאננים.
מאוחר יותר כתב מונטיפיורי מכתב לקורשייד באומרו, "זה בטח אושר גדול עבורך לדעת שעם השפעתך הגדולה עם מר טורו המנוח … היית האמצעים להנחות את העיניים והלבם של רבים מאחינו כלפי ארץ הקודש ותרמת לרווחתם של אנשי הקורליגיוניסטים שלנו כעת בארצנו."
מונטיפיורי היה צודק לחלוטין. מכיוון שזה היה צוואתו של טורו, זה היה גם צוואתו של קורשייד. זה היה קורשייד שהחזיר את יהודה טורו ליהדות, וכתוצאה מכך, לקראת הפילנתרופיה היהודית.
טורו עזב את אחוזת המשקעים, בשווי של כמעט חצי מיליון דולר, לחברו הוותיק, רזין רועה.
יהודה טורו נפטר שבועיים לאחר שכתב את צוואתו בניו אורלינס ב- 18 בינואר 1854 (18 טווט).
גופתו נלקחה לניופורט, שם נקבר בבית העלמין היהודי הישן לצד בני משפחה אחרים.
חזרתו של טורו לשמירת יהודית לאחר שהיה מעל גיל 70 היא עדות מעוררת השראה לאפשרות לשינוי בכל גיל. זו גם עדות להשפעה הנצחית של אדם שהיה מוטרד מהטמעה ואכפת לו מספיק מחבריו היהודים כדי לעשות משהו בקשר לזה. גם המורשת הנצחית של יהודה טורו וגם של גרשום קורשידט ממשיכים לחיות.
הרב מנחם לוין הוא המנכ"ל של ג'דבי-יט, בית הספר היהודי הגדול ביותר במערב התיכון. הוא שימש כרב של הקהילה AM Echad בסן חוזה, קליפורניה בין השנים 2007 – 2020. הוא נואם פופולרי ונכתב לפרסומים רבים. האתר האישי של הרב לוין הוא https://thinktorah.orgו גרסה של מאמר זה פורסמה לראשונה בכתובת https://aish.com/the-unknown-story-of-judah-touro/
